פרק 1

 הם הגיעו לסן מלו בשעות הבוקר המוקדמות. עוד לא הספיקו לרדת מרכבת הקיטור, שנשאה אותם זה עתה במשך יומיים – כולל חניית ביניים ברן - וכבר התלוננה גברת גלטייר על כך שהייתה צריכה להביא ביגוד חם יותר.

"אנא ממך מארי, התאזרי בסבלנות. זה עתה הגענו".

התחנה עצמה הייתה שוממת, מה שעזר לרב פקד גלטייר למצוא במהירות את האדם שנשלח ללוותו לסיור בעיר.

בדיוק כמו שתיארו אותו באוזניו. כחוש, שיער שחור וחיוור כסיד. מה היה שמו לעזאזל.. הא, כן. קלוד רנה.

"רב פקד גלטייר? נעים מאוד. נשלחתי לעזור לך להתמצא בעיר. בוודאי כבר דיברו איתך במפקדה לפני שיצאת אלינו. שנלך?"

הם הגיעו לבית החדש שהוקצב עבורם, ברו סנט בנוישט. "ממש במרכז העיר, ידידי, הכל קרוב! והרי אין בכלל סיכוי שהגברת גלטייר תשתעמם", הוא נזכר בסגן ניצב שוטח בפניו בהתלהבות יתרה ומזויפת.

"אני רק אניח את החפצים כאן.. זהו! האם תרצה שנערוך את הסיור בתחנה כבר כעת, רב פקד? או, איזו אנוכיות מצידי! ודאי אתה עייף מהמסע. לבוא מפריז עד לסן מלו, זה לא פשוט כלל. ובכן, אשאיר אתכם לנוח ואגיע בסביבות השעה שלוש לאסוף אותך. להתראות רב פקד גלטייר".

הדירה כבר הייתה מרוהטת. הם שילמו מראש לחברת העברות בכדי שכניסתם לדירה תהא כמה שיותר נעימה ונינוחה.

גלטייר פתח לרווחה את החלון הגדול והתיישב על ספת היחיד ("תמקמו אותה בדיוק ליד החלון"). הוא הוציא מכיסו את המקטרת והחל ממלא בה טבק. רוח קרירה חדרה לבית.

"האם לא נדליק את האח?" שאלה גברת גלטייר.

"לא כעת, יקירה. בואי ושבי לצידי".

היא התיישבה על הספה הגדולה והמרווחת.  ריח הים הקרוב מילא את אפם. ומלבד פמפומי המקטרת – שקט.

רנה הגיע בדיוק בשעה שלוש. "מקווה שהספקת לנוח, רב פקד. קדימה, אראה לך את המפקדה המקומית".

בניין המפקדה המשטרתית היה בניין עתיק, כמעט ככל הבתים בסן מלו. בחוץ שקט.

"אני מבין שהגעת הנה להעביר את הזמן עד לפנסיה. אני חייב לומר לך שזו בחירה מצוינת, רב פקד. כמעט ואין פה אירועים מיוחדים. מלבד תלונות חוזרות ונשנות כנגד ג'רמי. אך אתה בטח כבר תזכה להכיר אותו. מן משוגע אחד שמסתובב פה ומחפש תשומת לב. אני נשבע לך ביקר לי, רב פקד, לפעמים אני ממש מרחם עליו. נו טוב, בוא ניכנס".

בפנים חיכו שני בלשים נוספים ופקיד קבלה אחד. האחרון הציג את עצמו כפיליפ ג'ולי. ג'ינג'י חיוור וכחוש. "ל..עונג הוא ל..נו, רב פקד. ש..מענו אודותיך רבות", אמר בגמגום. בידו החזיק פרוסת נקניק ז'מבון. גלטייר נזכר שלא אכל דבר מאז שהגיע העירה.

אחד הבלשים – גובה ממוצע, בעל תווי פנים של ילד ושיער חום - מיהר להושיט את ידו בהתלהבות. "דוד מנז'", אמר בחיוך גדול. החרה החזיק אחריו הבלש השני, בחור נמוך, מקריח ועב כרס, "דמיאן ברטו. שמחים לעמוד לשירותך".

"בסדר חברים, זה מספיק", אמר רנה. "לרב פקד יש עוד הרבה מה לעשות. בוא אחריי אדוני". רנה פתח את אחת הדלתות במרץ והציג זאת בגאווה לגלטייר. "בבקשה!".

גלטייר הביט מסביבו. משרד קטן, בלי הרבה ריהוט, חנוק. שום זכר למשרד הקודם שלו בפריז. נו טוב, אמר לעצמו. לא תהא פה עבודה גם כך.

"נו, מה דעתך?", שאל רנה. "מכונת הדפוס פה היא המילה האחרונה. קניתי אותה בעצמי, תנסה אותה. אתה לא מרבה לדבר, נכון רב פקד? ההיפך המוחלט ממני. אבל אומרים שהפכים מתחברים הכי טוב. לא כך?"

ריח הנקניק חדר עד לתוככי החדר. "אמור לי, פקד רנה. האם יש באמתחת המקום מעט מזון?"

השאלה תפסה את רנה לא מוכן. "ובכן, רב פקד, אני חושב שלפקיד הקבלה יש מעט נקניק".

"מאיזה סוג?" גלטייר ניסה להיראות כמה שפחות שקוף.

"נקניק ז'מבון, אדוני".

"ובכן, אם הדבר אפשרי, אני אשמח לנתח קטן. בכל זאת, לא הספקתי לאכול דבר מאז הגעתי לעיר".

"אני בטוח שפיליפ ישמח לחלוק עמך מעט מהנקניק, אדוני. אלך להביא לך. בבקשה, תרגיש בנוח".

"ורנה. בבקשה ממך. אביא איתך גם את כל התיקים הפתוחים נכון להיום".

"בוודאי, רב פקד".

הוא התרווח בכיסאו, אגב אנחת הקלה, והוציא מקטרת. מעט אפריטיף כעת, לא היה מזיק לי, חשב.

כעבור דקה נשמעה דפיקה בדלת.

"יבוא", צעק גלטייר.

רנה נכנס ובידו האחת, פרוסת הנקניק ובשנייה, ערימת תיקים מועטה. "בוודאי תשמח לשמוע, רב פקד, שכשמיד ושביקשתי עבורך מעט מן הנקניק, פיליפ נידב מעצמו את הנתח כולו. ולחשוב שמדובר בארוחת הצהריים שלו".

גלטייר נחנק מעט מן השאיפה והחל להשתעל. וכי מה עליו לעשות כעת לכל הרוחות - להצטער? מנין לו לדעת דבר כזה?

"כמה נחמד, פקד רנה.. מסור לו את תודתי הכנה".

רנה מיהר להניח את הנקניק על שולחן העבודה, תוך כדי הנהון ראש חמקני מצד הרב פקד. "אם תזדקק לי, אל תהסס". ויצא.

כשסיים לעבור על התיקים, הייתה כבר שעת ארוחת הערב קרובה.  המפקדה הייתה ריקה – רנה היה צריך לעשות כמה דברים – והשאר סיימו את עבודתם.

הוא החליט ללכת ברגל לביתו וכך להכיר את הרחובות. וגם בגלל ההמלצה של רופאו האישי בפריז, ש"דאג מאוד", לדבריו, ממשקלו של הרב פקד.

כשהגיע לסנט ארון, נתקל במסבאה. הוא הציץ בשעונו. יש לי עדיין מעט זמן..

בדיוק כשנכנס, יצאו חבורה של גברים בזה אחר זה. גלטייר הצליח לקלוט שניים מהם בחושך. נעליים מבריקות, שעון מנצנץ וריח של סיגרים משובחים ולה שאפל הרמיטאג'*. אין ספק - מעמד גבוה, ניחש. נדמה שמדובר בכינוס קבוע. סביר להניח אנשים חזקים מאוד בעיירת הנמל הזו.

הוא התיישב על הבר. "יי"ש שזיפים בבקשה", ביקש מהמוזג.

"האם מתחשק לך משחק קטן"?, נשמע קול גברי סמוך אליו. הוא לא שם לב בכלל שהתיישב ליד מישהו.
"האם אני מכיר אותך?", שאל בחוסר סבלנות מוקצן.

"סביר להניח שכן. אך אינך יודע זאת עדיין".

ומה זה אמור להביע, לכל השדים והרוחות? הוא בחן היטב את האדם שישב מימינו. קשה להבחין במשהו בחושך הזה.

"ומה אתה רוצה בדיוק?", הוא שאל בנרגנות.

"אתה בטח ממהר לארוחת הערב, אדוני. ומה רע בקצת שעשוע לפני האוכל? האם תאמין לי אם אומר לך שיודע אני מי אתה?"

וכי איזה סיכוי שבעולם יש לאלמוני הזה לדעת מי הוא? רק היום הגיע!
"נגיד שלא", ענה משועשע.
"אז בוא נתערב. אם אינני יודע מי אתה – אשלם על הכוסית שלך. ואם יודע אני, אשתה את הכוסית שלך".

ממילא אף פעם לא הסתפק בכוסית אחת. "נו, קדימה".

"אני מניח שאתה הוא הרב פקד החדש", ירה האלמוני בביטחון.

גלטייר נאלם. הוא ניסה לבחון שוב את האדם שישב בגפו על הבר, ללא משקה. מניין הוא יודע את זה? הייתכן שכבר עתה פשטה השמועה בכל רחבי העיר? הכיצד?

"ואתה הוא?", שאל לאחר שהתעשת במקצת.

"זה אומר שצדקתי?" הוא ציחקק בעייפות.

מתחכם, חשב גלטייר.

כוס היי"ש הונחה על השולחן. האלמוני לקח אותה בידיו, קירב לאפו, הריח כמה שניות ובתוך לגימה חיסלה כליל.

"מצוין!", הוא התענג.

גלטייר קם מכיסאו, הוציא שטר מכיסו, תוך גניחת אכזבה, והניח על הדלפק. ואז התקדם לכיוון היציאה.

"רק רגע, רב פקד", הרים את קולו האלמוני.

הוא הסתובב.
"זה הנקניק".

"מה?"

"הנקניק. הידיים שלך מסריחות מנקניק ז'מבון".

הוא הסתכל על ידיו, כאילו חיפש שם עדויות לאותו נקניק. "ואיך זה נוגע אליך?"

"אתה מבין, רב פקד.. אצלינו, בסן מלו, לא אוכלים נקניק ז'מבון. ככה זה בברטאן**. היחיד שאוכל ז'מבון בעיר, הוא לא אחר מהפקיד קבלה שלך, פ..יליפ ג'ו..לי. (חיקה אותו). וזאת מהסיבה הפשוטה – הוא יליד אלזס***.
היות וידעתי שצריך להגיע רב פקד מחוץ לברטאן, והיות שידיך הסריחו מנקניק ז'מבון, התשובה הייתה ברורה מאליה. וברצינות, רב פקד, לא לימדו אתכם שם לשטוף ידיים?"

גלטייר עמד בהלם מוחלט.

"או, כמובן. אתה שואל אותי כיצד אני מכיר את פקיד הקבלה שלך כל כך טוב, בכדי לדעת מה הוא אוכל? פשוט מאוד, רב פקד – שאל במפקדה החדשה שלך, מי זה ג'רמי?".

* סוג של יין צרפתי יוקרתי.
** ברטאן הוא חבל ארץ בצרפת, שבו נמצאת העיר סן מלו ובירתו רן.
*** אלזס הוא חבל ארץ בצרפת, שבירתו שטרסבורג.